ראויה למה? תת-המודע תמיד מחפש גבולות גזרה

נכתב ע״י: מיטל ברעוז · Meital Baroz C.Ht · The Up↑Set Method™ · Certified Clinical Hypnotherapist and Neuroscience Coach (ICF)

להרגיש ולהיות ראויים מעצם היותנו - זו ידיעה שכולנו נושאים בתוכנו וטבועה בפנים. זה לא משהו שצריך להרוויח או להוכיח, אלא זכות אנושית ובסיסית. מקסים והגיוני, ועדיין באותה המידה כולנו גם נדרשים לעשות סביב התחושה הזו עבודה. חוויות, מסרים ודפוסים מעיבים על היכולת והזכות ליהנות מפשטות ואנושיות הדברים.

זו הידיעה הפנימית שמניעה תהליכי עבודה וצמיחה. שחרור מטענים, עדכון אמונות - ומעצם ההימצאות שלך בקהילה שלנו אני יודעת שזה דבר שברצונך וביכולתך לעשות. אך חרף היותך וזכותך, כשהתחושה מבקשת יותר מקום מבחירה, תת המודע עדיין יאתגר ויבקש ממך הגדרה ברורה יותר לרצון שעלה. ראויה למה?

היקשים שמקבלים ביטוי מוחשי ועובדתי

כדי להבין למה זה נחוץ לו, אפשר לדמיין את התודעה כמגנט, כזה שאפשר להגדיר לו מה לחפש והוא ״על זה״ ועושה כרצונך. כשמגנט עטוף בשכבות של נייר או בד, למשל, הוא עדיין עובד - אך בעוצמה פחותה. אותו הדבר גם כאן! הידיעה הפנימית הייתה ״עטופה״ בסבך של התניות, אך כל שכבה שירדה העצימה וחיזקה אותך ואותו.

מגיע שלב שבזכותך המגנט כבר פועל בעוצמה, ואז נחוצה לו ההגדרה הברורה. זה גם שלב קריטי שבו עולים לרוב הטלת ספק או חשש - סיבה חשובה ונוספת למה כדאי להיות ברורים. לתת ביטוי ממשי לידיעה הפנימית, כדי שבזכותו תת המודע, החלק המרכזי ב״מגנט״, יֵדע איך לסרוק, מה לסנן, מה מדויק ונחוץ בשלב הזה עבורך.

תיקון והגשמה - כשחלום הופך למציאות עצמה

הידיעה הפנימית על היותנו ראויים קשורה לרעיון נוסף שגם הוא מושרש בנו באופן די טבעי. כשעובדים עם ישראלים או אנשים מהקהילה היהודית, אפשר ממש להבחין איך קל להם יותר לקשור בין עבודה אישית לבין התיקון שהנשמה שואפת לייצר. בין אם מאמינים בגלגול ונשמות ובין אם לא, משהו בזהות שלנו מתחבר לרעיון.

יש משהו שהנשמה הגיעה לעשות, והיא ראויה לו - לכן בוודאות יש ביכולתנו לעשות. כשאתגר או קושי מקבלים התבוננות מהנקודה הזאת, הם נתפסים פחות כגזֵרת גורל או הפתעה, אלא כמשהו שעלינו לצלוח, ובאופן הזה נסללת דרך להצלחה. מה אם החלום שלך אינו מקרי, והוא בעצם חלק מתכנית שיוצאת לפועל בשלבים?

מענה ובהירות שמתחילים לחבר הכל

להיות ראויים זה אומנם נכון ומוצדק, אך לתת המודע זה נתפס כרעיון כללי מדי. הוא הרי נצמד למוכר, עובד בתבניות, מחפש עוד ממה שהיה עד עכשיו וכל הזמן מבקש הוכחות. עד שמגיע שלב שבו השאלה היא לא אם, אלא מה. בשלבים ההתחלתיים אנחנו נעזרים בשפת הדמיון כדי להמחיש ולהרגיש, ועכשיו קורה הדבר האמיתי.

בחירה פוגשת פעולה הלכה למעשה. משאלת לב פוגשת אמונה שלמה. כוונה פוגשת דרך שנסללת לעברה. כל דבר כזה מרומם את הנפש ומביא אותך קרוב יותר ויותר למיצוי מלוא הפוטנציאל. הידיעה היא כבר לא רק תקווה או ציפייה - היא תופסת את מקומה ביומיום ובשגרה. לכן הגדרה ברורה מורידה חשש וספק.

כשחיווט מחודש נכנס לפעולה

הכוחות הפנימיים שלנו מאתגרים ומאפשרים באותה המידה. כשיש בהירות והתקדמות, משהו משתנה מבפנים. מימוש פוטנציאל הוא התגמול על כל פעולה שבונה הקשרים חדשים. מה המגנט נדרש, בנינוחות, לסרוק ולמגנט כדי לאזן את הקשר בין התודעה והלב? מה קורה לקשר בין החוץ אל הפנים? מה קורה בין עבר לעתיד?

יש רגע שבו כבר לא צריך לנסות ואפשר פשוט להיות. לא מחכים לשינוי - אלא חיים אותו. תת המודע אומנם אוהב ״ידוע״ ו״מוכר״, ועכשיו הוא מחפש ומוצא מה שאת רוצה. התחושה הטובה מאשרת לו שזה הכיוון הנכון, וזה נהיה ה״רגיל״; ישן מפנה מקום לחדש. הסנכרון הזה מייצר תנועה פנימית שמראה: את ראויה להכל - זו לא סיסמה.

*הכתוב כאן מנוסח בלשון נקבה, אבל מתייחס כמובן לכל המגדרים.