top of page
גלריה - השורדת
גולשים ומבקרים יקרים, אנו מזמינים אתכם לעצור לרגע, לנשום ולהיכנס למסע התבוננות פנימי דרך הגלריה ׳השורדת׳. תערוכה זו נולדה מתוך הבנה כי עבור מי שחוו פגיעה רגשית, מערכת יחסים מורכבת או תקופת טלטלה, העולם הפנימי אינו תמיד מסודר וברור. הוא מורכב משכבות, רעשים וחוויות שמבקשים מקום להישמע. היצירות בגלריה אינן מנסות "לפתור" את הכאב או להשכיח את הרעש, אלא להסכים לראות את המורכבות כפי שהיא, לשהות בה ולהעניק לה מרחב בטוח ומקבל.
כל אחת מהיצירות בגלריה מייצגת תחנה ותנועה בתוך תהליכי ריפוי, החלמה מטראומה ובנייה מחדש של הדימוי העצמי
להחזיק
לא כל מה שעובר בתוכנו אפשר להסביר במילים.
לפעמים אפשר רק לנסות לתת לו צורה.
היצירה עוסקת במפגש עם רגשות שקשה לאחוז בהם - כאב, געגוע, פחד, תקווה או אהבה. תחושות שנעות בתוכנו גם כשאין להן שם ברור.
לפעמים עצם הניסיון להחזיק את מה שאנחנו מרגישים, בלי לברוח ובלי להילחם, הוא כבר צעד משמעותי בפני עצמו.
לפעמים אפשר רק לנסות לתת לו צורה.
היצירה עוסקת במפגש עם רגשות שקשה לאחוז בהם - כאב, געגוע, פחד, תקווה או אהבה. תחושות שנעות בתוכנו גם כשאין להן שם ברור.
לפעמים עצם הניסיון להחזיק את מה שאנחנו מרגישים, בלי לברוח ובלי להילחם, הוא כבר צעד משמעותי בפני עצמו.
עיניים עצומות
לא כל מה שעובר בתוכנו אפשר להסביר במילים.
לפעמים אפשר רק לנסות לתת לו צורה.
היצירה עוסקת במפגש עם רגשות שקשה לאחוז בהם - כאב, געגוע, פחד, תקווה או אהבה. תחושות שנעות בתוכנו גם כשאין להן שם ברור. לפעמים עצם הניסיון להחזיק את מה שאנחנו מרגישים, בלי לברוח ובלי להילחם, הוא כבר צעד משמעותי בפני עצמו.
לפעמים אפשר רק לנסות לתת לו צורה.
היצירה עוסקת במפגש עם רגשות שקשה לאחוז בהם - כאב, געגוע, פחד, תקווה או אהבה. תחושות שנעות בתוכנו גם כשאין להן שם ברור. לפעמים עצם הניסיון להחזיק את מה שאנחנו מרגישים, בלי לברוח ובלי להילחם, הוא כבר צעד משמעותי בפני עצמו.
בית
מהו בית?
האם הוא מקום, אדם, זיכרון או תחושה?
האם הוא מקום, אדם, זיכרון או תחושה?
מחשבות שקטות
רגע אחד של עצירה.
בלי תשובות.
רק להיות עם מה שיש.
בעולם שממהר להסביר, לפתור ולהמשיך הלאה, יש ערך גם לרגעים שבהם אנחנו פשוט מקשיבים. לא לכל שאלה יש תשובה מיידית, ולא כל תחושה מבקשת תיקון.
לפעמים השקט עצמו הוא המקום שבו מתחילה ההבנה.
בלי תשובות.
רק להיות עם מה שיש.
בעולם שממהר להסביר, לפתור ולהמשיך הלאה, יש ערך גם לרגעים שבהם אנחנו פשוט מקשיבים. לא לכל שאלה יש תשובה מיידית, ולא כל תחושה מבקשת תיקון.
לפעמים השקט עצמו הוא המקום שבו מתחילה ההבנה.
סבך
לפעמים אני מסתכלת על הענפים האלה ורואה בלגן.
ולפעמים אני רואה איך הכול מחזיק את עצמו יחד.
יש תקופות שבהן קשה להבחין בין מה שהיה, מה שנשאר ומה שעדיין צומח. מחשבות, זיכרונות, קשרים וחוויות משתלבים זה בזה עד שקשה למצוא התחלה או סוף.
היצירה מזמינה להתבונן במורכבות בלי למהר לסדר אותה. להסכים להיות לרגע בתוך מה שנראה סבוך, ולגלות שגם בתוך העומס יש תנועה, חיים וחיבורים שלא תמיד אפשר לראות במבט ראשון.
ולפעמים אני רואה איך הכול מחזיק את עצמו יחד.
יש תקופות שבהן קשה להבחין בין מה שהיה, מה שנשאר ומה שעדיין צומח. מחשבות, זיכרונות, קשרים וחוויות משתלבים זה בזה עד שקשה למצוא התחלה או סוף.
היצירה מזמינה להתבונן במורכבות בלי למהר לסדר אותה. להסכים להיות לרגע בתוך מה שנראה סבוך, ולגלות שגם בתוך העומס יש תנועה, חיים וחיבורים שלא תמיד אפשר לראות במבט ראשון.
לא המשפחה שבחרתי
יש סיפורים שאנחנו בוחרים לספר.
ויש סיפורים שחיים בתוכנו עוד לפני שבחרנו.
היצירה נוגעת במפגש שבין שייכות, זהות וזיכרון. במקומות שבהם המשפחה היא מקור לכוח, אהבה וקרבה, אבל לעיתים גם למורכבות, כאב ופצעים שנשארים איתנו לאורך השנים.
היא אינה מבקשת להאשים או להסביר, אלא להחזיק את המורכבות. להכיר בכך שהעבר ממשיך ללוות אותנו, ובו בזמן לאפשר לעצמנו לבנות משמעות חדשה בהווה.
ויש סיפורים שחיים בתוכנו עוד לפני שבחרנו.
היצירה נוגעת במפגש שבין שייכות, זהות וזיכרון. במקומות שבהם המשפחה היא מקור לכוח, אהבה וקרבה, אבל לעיתים גם למורכבות, כאב ופצעים שנשארים איתנו לאורך השנים.
היא אינה מבקשת להאשים או להסביר, אלא להחזיק את המורכבות. להכיר בכך שהעבר ממשיך ללוות אותנו, ובו בזמן לאפשר לעצמנו לבנות משמעות חדשה בהווה.
שורשים
יש דברים שמתחילים הרבה לפני שאנחנו יודעות לתת להם שם.
היצירה הזו מזמינה להתבונן במערכת של חיבורים, הסתעפויות ושכבות שנבנו לאורך השנים. חלקם גלויים לעין וחלקם חבויים עמוק יותר, כמו שורשים שמתפתחים מתחת לפני השטח.
חוויות חיים, מערכות יחסים, זיכרונות ופגיעות רגשיות משאירים בנו סימנים. לפעמים הם מגבילים אותנו, ולפעמים הם הופכים למקור של כוח, הבנה וצמיחה.
היצירה אינה עוסקת רק במה שנאחז בעבר, אלא גם במה שמאפשר לנו להמשיך לצמוח. היא מזכירה שגם בתוך מקומות מורכבים ומסועפים, קיימים חיבור, יציבות ואפשרות להתפתחות.
היצירה הזו מזמינה להתבונן במערכת של חיבורים, הסתעפויות ושכבות שנבנו לאורך השנים. חלקם גלויים לעין וחלקם חבויים עמוק יותר, כמו שורשים שמתפתחים מתחת לפני השטח.
חוויות חיים, מערכות יחסים, זיכרונות ופגיעות רגשיות משאירים בנו סימנים. לפעמים הם מגבילים אותנו, ולפעמים הם הופכים למקור של כוח, הבנה וצמיחה.
היצירה אינה עוסקת רק במה שנאחז בעבר, אלא גם במה שמאפשר לנו להמשיך לצמוח. היא מזכירה שגם בתוך מקומות מורכבים ומסועפים, קיימים חיבור, יציבות ואפשרות להתפתחות.
אל המרכז
יש תנועות בחיים שחוזרות שוב ושוב.
מחשבות, שאלות, זיכרונות ורגשות שנדמה שכבר פגשנו, ובכל זאת הם שבים ומבקשים תשומת לב. המעגלים שביצירה יוצרים תחושה של תנועה מתמשכת - לא בהכרח חזרה לאחור, אלא מסע פנימי שמתרחב בכל פעם מעט יותר.
בתהליכי ריפוי, החלמה מטראומה או בנייה מחדש של דימוי עצמי, הדרך אינה תמיד קו ישר. לעיתים היא מורכבת ממעגלים, חזרות וגילויים חדשים בתוך מקומות שנראו מוכרים.
היצירה מזמינה להתבונן בתנועה הזו בעדינות, בלי למהר להגיע למסקנה ובלי לשפוט את הקצב שלה.
מחשבות, שאלות, זיכרונות ורגשות שנדמה שכבר פגשנו, ובכל זאת הם שבים ומבקשים תשומת לב. המעגלים שביצירה יוצרים תחושה של תנועה מתמשכת - לא בהכרח חזרה לאחור, אלא מסע פנימי שמתרחב בכל פעם מעט יותר.
בתהליכי ריפוי, החלמה מטראומה או בנייה מחדש של דימוי עצמי, הדרך אינה תמיד קו ישר. לעיתים היא מורכבת ממעגלים, חזרות וגילויים חדשים בתוך מקומות שנראו מוכרים.
היצירה מזמינה להתבונן בתנועה הזו בעדינות, בלי למהר להגיע למסקנה ובלי לשפוט את הקצב שלה.
האור בין הענפים
לפעמים האור מגיע דרך חריץ קטן.
לא כהבטחה גדולה ולא כתשובה מלאה, אלא כרגע קצר שמזכיר שיש עוד אפשרויות שלא ראינו קודם. בין הצללים ובין הענפים מופיעה קרן אור שמבקשת את תשומת הלב שלנו.
אנשים רבים המתמודדים עם כאב רגשי, אובדן, טראומה או תהליכי החלמה מכירים את הרגעים האלה - רגעים שבהם משהו קטן מאפשר לנשום מעט יותר בקלות.
היצירה מזמינה להתעכב דווקא על המקומות העדינים האלה, שבהם תקווה וחוסן מתחילים להופיע מחדש.
לא כהבטחה גדולה ולא כתשובה מלאה, אלא כרגע קצר שמזכיר שיש עוד אפשרויות שלא ראינו קודם. בין הצללים ובין הענפים מופיעה קרן אור שמבקשת את תשומת הלב שלנו.
אנשים רבים המתמודדים עם כאב רגשי, אובדן, טראומה או תהליכי החלמה מכירים את הרגעים האלה - רגעים שבהם משהו קטן מאפשר לנשום מעט יותר בקלות.
היצירה מזמינה להתעכב דווקא על המקומות העדינים האלה, שבהם תקווה וחוסן מתחילים להופיע מחדש.
בתוך הרעש
המון קולות. המון רגשות. המון חלקים שמבקשים מקום.
היצירה הזו מזמינה להתבונן במרחב פנימי שבו הכול מתקיים יחד - פחד ותקווה, כאב ורצון להמשיך, זיכרונות ישנים לצד אפשרות לתנועה חדשה. הקווים מצטלבים, הצבעים נפגשים, והעין מחפשת סדר בתוך מה שנראה תחילה ככאוס.
עבור מי שחוו פגיעה רגשית, מערכת יחסים מורכבת או תקופה של טלטלה, העולם הפנימי לא תמיד מרגיש מסודר וברור. לפעמים הוא מורכב משכבות של רגשות, מחשבות וחוויות שמבקשות להישמע.
היצירה אינה מנסה לפתור את הרעש, אלא לתת לו מקום. לעצור לרגע, להתבונן, ולהסכים לראות את המורכבות כפי שהיא.
היצירה הזו מזמינה להתבונן במרחב פנימי שבו הכול מתקיים יחד - פחד ותקווה, כאב ורצון להמשיך, זיכרונות ישנים לצד אפשרות לתנועה חדשה. הקווים מצטלבים, הצבעים נפגשים, והעין מחפשת סדר בתוך מה שנראה תחילה ככאוס.
עבור מי שחוו פגיעה רגשית, מערכת יחסים מורכבת או תקופה של טלטלה, העולם הפנימי לא תמיד מרגיש מסודר וברור. לפעמים הוא מורכב משכבות של רגשות, מחשבות וחוויות שמבקשות להישמע.
היצירה אינה מנסה לפתור את הרעש, אלא לתת לו מקום. לעצור לרגע, להתבונן, ולהסכים לראות את המורכבות כפי שהיא.
להחזיק
לא כל מה שעובר בתוכנו אפשר להסביר במילים.
לפעמים אפשר רק לנסות לתת לו צורה.
היצירה עוסקת במפגש עם רגשות שקשה לאחוז בהם - כאב, געגוע, פחד, תקווה או אהבה. תחושות שנעות בתוכנו גם כשאין להן שם ברור.
לפעמים עצם הניסיון להחזיק את מה שאנחנו מרגישים, בלי לברוח ובלי להילחם, הוא כבר צעד משמעותי בפני עצמו.
לפעמים אפשר רק לנסות לתת לו צורה.
היצירה עוסקת במפגש עם רגשות שקשה לאחוז בהם - כאב, געגוע, פחד, תקווה או אהבה. תחושות שנעות בתוכנו גם כשאין להן שם ברור.
לפעמים עצם הניסיון להחזיק את מה שאנחנו מרגישים, בלי לברוח ובלי להילחם, הוא כבר צעד משמעותי בפני עצמו.
עיניים עצומות
לא כל מה שעובר בתוכנו אפשר להסביר במילים.
לפעמים אפשר רק לנסות לתת לו צורה.
היצירה עוסקת במפגש עם רגשות שקשה לאחוז בהם - כאב, געגוע, פחד, תקווה או אהבה. תחושות שנעות בתוכנו גם כשאין להן שם ברור. לפעמים עצם הניסיון להחזיק את מה שאנחנו מרגישים, בלי לברוח ובלי להילחם, הוא כבר צעד משמעותי בפני עצמו.
לפעמים אפשר רק לנסות לתת לו צורה.
היצירה עוסקת במפגש עם רגשות שקשה לאחוז בהם - כאב, געגוע, פחד, תקווה או אהבה. תחושות שנעות בתוכנו גם כשאין להן שם ברור. לפעמים עצם הניסיון להחזיק את מה שאנחנו מרגישים, בלי לברוח ובלי להילחם, הוא כבר צעד משמעותי בפני עצמו.
בית
מהו בית?
האם הוא מקום, אדם, זיכרון או תחושה?
האם הוא מקום, אדם, זיכרון או תחושה?
מחשבות שקטות
רגע אחד של עצירה.
בלי תשובות.
רק להיות עם מה שיש.
בעולם שממהר להסביר, לפתור ולהמשיך הלאה, יש ערך גם לרגעים שבהם אנחנו פשוט מקשיבים. לא לכל שאלה יש תשובה מיידית, ולא כל תחושה מבקשת תיקון.
לפעמים השקט עצמו הוא המקום שבו מתחילה ההבנה.
בלי תשובות.
רק להיות עם מה שיש.
בעולם שממהר להסביר, לפתור ולהמשיך הלאה, יש ערך גם לרגעים שבהם אנחנו פשוט מקשיבים. לא לכל שאלה יש תשובה מיידית, ולא כל תחושה מבקשת תיקון.
לפעמים השקט עצמו הוא המקום שבו מתחילה ההבנה.
סבך
לפעמים אני מסתכלת על הענפים האלה ורואה בלגן.
ולפעמים אני רואה איך הכול מחזיק את עצמו יחד.
יש תקופות שבהן קשה להבחין בין מה שהיה, מה שנשאר ומה שעדיין צומח. מחשבות, זיכרונות, קשרים וחוויות משתלבים זה בזה עד שקשה למצוא התחלה או סוף.
היצירה מזמינה להתבונן במורכבות בלי למהר לסדר אותה. להסכים להיות לרגע בתוך מה שנראה סבוך, ולגלות שגם בתוך העומס יש תנועה, חיים וחיבורים שלא תמיד אפשר לראות במבט ראשון.
ולפעמים אני רואה איך הכול מחזיק את עצמו יחד.
יש תקופות שבהן קשה להבחין בין מה שהיה, מה שנשאר ומה שעדיין צומח. מחשבות, זיכרונות, קשרים וחוויות משתלבים זה בזה עד שקשה למצוא התחלה או סוף.
היצירה מזמינה להתבונן במורכבות בלי למהר לסדר אותה. להסכים להיות לרגע בתוך מה שנראה סבוך, ולגלות שגם בתוך העומס יש תנועה, חיים וחיבורים שלא תמיד אפשר לראות במבט ראשון.
לא המשפחה שבחרתי
יש סיפורים שאנחנו בוחרים לספר.
ויש סיפורים שחיים בתוכנו עוד לפני שבחרנו.
היצירה נוגעת במפגש שבין שייכות, זהות וזיכרון. במקומות שבהם המשפחה היא מקור לכוח, אהבה וקרבה, אבל לעיתים גם למורכבות, כאב ופצעים שנשארים איתנו לאורך השנים.
היא אינה מבקשת להאשים או להסביר, אלא להחזיק את המורכבות. להכיר בכך שהעבר ממשיך ללוות אותנו, ובו בזמן לאפשר לעצמנו לבנות משמעות חדשה בהווה.
ויש סיפורים שחיים בתוכנו עוד לפני שבחרנו.
היצירה נוגעת במפגש שבין שייכות, זהות וזיכרון. במקומות שבהם המשפחה היא מקור לכוח, אהבה וקרבה, אבל לעיתים גם למורכבות, כאב ופצעים שנשארים איתנו לאורך השנים.
היא אינה מבקשת להאשים או להסביר, אלא להחזיק את המורכבות. להכיר בכך שהעבר ממשיך ללוות אותנו, ובו בזמן לאפשר לעצמנו לבנות משמעות חדשה בהווה.
שורשים
יש דברים שמתחילים הרבה לפני שאנחנו יודעות לתת להם שם.
היצירה הזו מזמינה להתבונן במערכת של חיבורים, הסתעפויות ושכבות שנבנו לאורך השנים. חלקם גלויים לעין וחלקם חבויים עמוק יותר, כמו שורשים שמתפתחים מתחת לפני השטח.
חוויות חיים, מערכות יחסים, זיכרונות ופגיעות רגשיות משאירים בנו סימנים. לפעמים הם מגבילים אותנו, ולפעמים הם הופכים למקור של כוח, הבנה וצמיחה.
היצירה אינה עוסקת רק במה שנאחז בעבר, אלא גם במה שמאפשר לנו להמשיך לצמוח. היא מזכירה שגם בתוך מקומות מורכבים ומסועפים, קיימים חיבור, יציבות ואפשרות להתפתחות.
היצירה הזו מזמינה להתבונן במערכת של חיבורים, הסתעפויות ושכבות שנבנו לאורך השנים. חלקם גלויים לעין וחלקם חבויים עמוק יותר, כמו שורשים שמתפתחים מתחת לפני השטח.
חוויות חיים, מערכות יחסים, זיכרונות ופגיעות רגשיות משאירים בנו סימנים. לפעמים הם מגבילים אותנו, ולפעמים הם הופכים למקור של כוח, הבנה וצמיחה.
היצירה אינה עוסקת רק במה שנאחז בעבר, אלא גם במה שמאפשר לנו להמשיך לצמוח. היא מזכירה שגם בתוך מקומות מורכבים ומסועפים, קיימים חיבור, יציבות ואפשרות להתפתחות.
אל המרכז
יש תנועות בחיים שחוזרות שוב ושוב.
מחשבות, שאלות, זיכרונות ורגשות שנדמה שכבר פגשנו, ובכל זאת הם שבים ומבקשים תשומת לב. המעגלים שביצירה יוצרים תחושה של תנועה מתמשכת - לא בהכרח חזרה לאחור, אלא מסע פנימי שמתרחב בכל פעם מעט יותר.
בתהליכי ריפוי, החלמה מטראומה או בנייה מחדש של דימוי עצמי, הדרך אינה תמיד קו ישר. לעיתים היא מורכבת ממעגלים, חזרות וגילויים חדשים בתוך מקומות שנראו מוכרים.
היצירה מזמינה להתבונן בתנועה הזו בעדינות, בלי למהר להגיע למסקנה ובלי לשפוט את הקצב שלה.
מחשבות, שאלות, זיכרונות ורגשות שנדמה שכבר פגשנו, ובכל זאת הם שבים ומבקשים תשומת לב. המעגלים שביצירה יוצרים תחושה של תנועה מתמשכת - לא בהכרח חזרה לאחור, אלא מסע פנימי שמתרחב בכל פעם מעט יותר.
בתהליכי ריפוי, החלמה מטראומה או בנייה מחדש של דימוי עצמי, הדרך אינה תמיד קו ישר. לעיתים היא מורכבת ממעגלים, חזרות וגילויים חדשים בתוך מקומות שנראו מוכרים.
היצירה מזמינה להתבונן בתנועה הזו בעדינות, בלי למהר להגיע למסקנה ובלי לשפוט את הקצב שלה.
האור בין הענפים
לפעמים האור מגיע דרך חריץ קטן.
לא כהבטחה גדולה ולא כתשובה מלאה, אלא כרגע קצר שמזכיר שיש עוד אפשרויות שלא ראינו קודם. בין הצללים ובין הענפים מופיעה קרן אור שמבקשת את תשומת הלב שלנו.
אנשים רבים המתמודדים עם כאב רגשי, אובדן, טראומה או תהליכי החלמה מכירים את הרגעים האלה - רגעים שבהם משהו קטן מאפשר לנשום מעט יותר בקלות.
היצירה מזמינה להתעכב דווקא על המקומות העדינים האלה, שבהם תקווה וחוסן מתחילים להופיע מחדש.
לא כהבטחה גדולה ולא כתשובה מלאה, אלא כרגע קצר שמזכיר שיש עוד אפשרויות שלא ראינו קודם. בין הצללים ובין הענפים מופיעה קרן אור שמבקשת את תשומת הלב שלנו.
אנשים רבים המתמודדים עם כאב רגשי, אובדן, טראומה או תהליכי החלמה מכירים את הרגעים האלה - רגעים שבהם משהו קטן מאפשר לנשום מעט יותר בקלות.
היצירה מזמינה להתעכב דווקא על המקומות העדינים האלה, שבהם תקווה וחוסן מתחילים להופיע מחדש.
בתוך הרעש
המון קולות. המון רגשות. המון חלקים שמבקשים מקום.
היצירה הזו מזמינה להתבונן במרחב פנימי שבו הכול מתקיים יחד - פחד ותקווה, כאב ורצון להמשיך, זיכרונות ישנים לצד אפשרות לתנועה חדשה. הקווים מצטלבים, הצבעים נפגשים, והעין מחפשת סדר בתוך מה שנראה תחילה ככאוס.
עבור מי שחוו פגיעה רגשית, מערכת יחסים מורכבת או תקופה של טלטלה, העולם הפנימי לא תמיד מרגיש מסודר וברור. לפעמים הוא מורכב משכבות של רגשות, מחשבות וחוויות שמבקשות להישמע.
היצירה אינה מנסה לפתור את הרעש, אלא לתת לו מקום. לעצור לרגע, להתבונן, ולהסכים לראות את המורכבות כפי שהיא.
היצירה הזו מזמינה להתבונן במרחב פנימי שבו הכול מתקיים יחד - פחד ותקווה, כאב ורצון להמשיך, זיכרונות ישנים לצד אפשרות לתנועה חדשה. הקווים מצטלבים, הצבעים נפגשים, והעין מחפשת סדר בתוך מה שנראה תחילה ככאוס.
עבור מי שחוו פגיעה רגשית, מערכת יחסים מורכבת או תקופה של טלטלה, העולם הפנימי לא תמיד מרגיש מסודר וברור. לפעמים הוא מורכב משכבות של רגשות, מחשבות וחוויות שמבקשות להישמע.
היצירה אינה מנסה לפתור את הרעש, אלא לתת לו מקום. לעצור לרגע, להתבונן, ולהסכים לראות את המורכבות כפי שהיא.
bottom of page