המילים שנשארות בפנים: איך ביקורת מתמשכת פוגעת בערך העצמי ויוצרת קול פנימי
יש מילים שנאמרות ברגע -אבל נשארות הרבה אחרי שהשיחה נגמרת.
הערה על איך שאת נראית.ביקורת על הדרך שבה דיברת.אמירה שמקטינה את היכולות שלך.
משפט שחוזר שוב ושוב -עד שכבר לא צריך שמישהו אחר יגיד אותו.
כי את כבר אומרת אותו לעצמך.
הרבה שואלות את עצמן:למה אני כל כך ביקורתית כלפי עצמי? ואיך זה קשור למה שחוויתי בקשר?
בתוך קשרים רעילים, ביקורת מתמשכת יכולה להפוך עם הזמן לקול פנימי שממשיך גם אחרי שהקשר נגמר.
איך ביקורת הופכת לקול פנימי
כשאדם שומע ביקורת באופן מתמשך,במיוחד בתוך קשר משמעותי -המילים לא נשארות רק בחוץ.
לאט לאט,הן מחלחלות פנימה.
אם שוב ושוב אומרים לך:
שאת מגזימה
שאת לא מספיק
שאת רגישה מדי
שאת עושה עניין
נוצר קול פנימי שמדבר באותה שפה.
כשהביקורת ממשיכה גם בשקט
ואז, גם כשהחדר שקט -הקול ממשיך:
אולי באמת אני מגזימה.
אולי אני לא עושה מספיק.
אולי הבעיה בי.
למה זה כל כך פוגע בערך העצמי
כי ערך עצמי נבנה גם דרך הקולות שסביבנו.
דרך איך שמדברים אלייך.דרך איך שרואים אותך.
וכשיש לאורך זמן:
יותר הקטנה מהכרה
יותר ביקורת מעידוד
משהו בפנים מתחיל להצטמצם.
איך זה מרגיש ביומיום
פחות ביטחון בקבלת החלטות
יותר ספק עצמי
קושי לסמוך על מה שאת מרגישה
השוואה מתמדת לאחרים
תחושת ״לא מספיק״
חשוב לזכור
זה שקול מסוים נהיה מוכר -לא אומר שהוא האמת.
לפעמים זה פשוט קול של פגיעה שנשאר יותר מדי זמן בפנים.
💭 שאלה לעצור איתה רגע
כשאת עושה טעות -איך את מדברת אל עצמך?
והאם הקול הזה מזכיר לך מישהו?
לסיכום
אחד הצעדים המשמעותיים בריפוי הוא להתחיל לזהות:
איזה מילים באמת שייכות לך ואיזה מילים נכנסו פנימה מתוך כאב.
אם המאמר הזה פגש מקום מוכר,בפורטל מחכים תכנים שיכולים לעזור לחזור בהדרגה לקול הפנימי שלך - רך יותר, יציב יותר, שלך.
הכתוב כאן מנוסח בלשון נקבה,אבל מתייחס כמובן לכל המגדרים.
תגובות