מדוע חרדה ממשיכה לחזור?

בלייב האחרון דיברנו על דפוסים רגשיים, הילדות שלנו וההשפעה שלהם על מערכות היחסים שאנחנו בוחרים ועל הדרך שבה אנחנו מגיבים גם שנים אחרי שהאירועים עצמם הסתיימו.

אבל מתוך השאלות שעלו, התגלה נושא עמוק עוד יותר.

מה עושים כשמבינים שצריך לשחרר, אבל עדיין מפחדים?

למה חרדה ממשיכה לחזור גם אחרי שעבר זמן?

איך מתמודדים עם טריגרים רגשיים, זיכרונות וכאב שמסרבים להיעלם?

ואיך פותחים את הלב מחדש אחרי פגיעה, אכזבה או מערכת יחסים רעילה?